שובל שוק בקריות בע"מ נ' מרום אל שוק בקריות בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה למתן פסק דין המצהיר כי כל המיטלטלין והציוד המצוי בעסקה של התובעת שייך לה וכי אין לנקוט לגביהם פעולות ביצוע ביחס לחובותיה של המשיבה 1.

העובדות על פי כתב התביעה בתמצית הן כדלקמן:

התובעת רכשה ביום 28.1.10 את הציוד והמלאי שהיה שייך למשיבה מספר 1 ושילמה לה על פי הסכם שנחתם עימה (להלן:"ההסכם").

ההסכם נחתם בין המשיבה 1 והגב' דקלה סויסה שהיא בעליה ולבין התובעת כאשר המשיבה וגב' סוויסה מצהירות כי נכסיה של המשיבה 1 נקיים מכל חוב,עיקול,שעבוד,משכון או זכות צד ג' כלשהי וכי אין כל מניעה לבצע את ההסכם.

על פי ההסכם בעליה של המשיבה 1 (או בעלי עניין בה-ה"ה סוויסה) יועסקו ע"י התובעת בשכר מינימאלי.

בתמורה לציוד תשלם התובעת למשיבה 1 280,400 ₪ בדרך של פירעון המחאות חוזרות של "המוכרים" (המשיבה 1 ובעליה) ופירעון המחאות שכאלו יחשב כתשלום למוכרים כנגד קניית הציוד והמלאי.

התובעת צירפה מספר חשבוניות על רכישת ציוד לאחר חתימת ההסכם ומחודש יולי 2010 ואילך.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה ובעליה מר אביסידריס אריק.

בתיק ניתנה החלטה על מתן סעד זמני המעכב ביצוע הליכי הוצל"פ וביום 14.10.10 ניתנה החלטה הקובעת את המרצת הפתיחה לדיון סופי והמורה ש:

"יש לפעול בהתאם לתקנות הרלבנטיות ובמועדים הנקובים בהן"

שהרי בכל זאת במשפט בו יש נטלים,ראיות וסדרי דין אנו עוסקים.

אלא שבאופן תמוה (או שלא) לא הגישו איש מהצדדים ראיות ותצהירים נוספים,ניחא המשיבה 2 שהגישה רק תגובה ללא ראיות ושלפתחה לא רובץ נטל כלשהו ושאין לה ידיעה על מה שנעשה בין התובעת למשיבה ושממילא לא ביקשה להגיש שום ראיה מעבר למסמכי בי-דין/הוצל"פ המצויים בידי שני הצדדים ואינם במחלוקת.

אם עוד אפשר להבין את המשיבה 2 בהתנהלותה הרי שהתנהלות התובעת לא ברורה לחלוטין והיא הסתמכה באופן בלעדי על התצהיר הקצר והלאקוני שהגיש מר אביסידריס לתמיכה בתביעה ובסעד הזמני,תצהיר שאין בו (באמת ולמעשה) שום דבר. התובעת שלרשותה עמדו מעל 3 חודשים לא טרחה להביא ראיות חיוניות שעל פני הדברים היו חייבות להיות מוגשות (ומוגשות כדין ועל פי התקנות וכללי הראיות) ולא טרחה להביא שום עד נוסף למרות שכל העדים הרלבנטיים נמצאים בשליטתה מרואה החשבון ועד לה"ה סוויסה שעבדו ועובדים אצלה.

עניין זה הכריע למעשה את גורל התביעה כפי שיובהר להלן.

השאלה שעומדת בבסיסו של הליך זה היא האם העסקה לה טוענת התובעת היא עסקה אמיתית שנכרתה בתום לב ובדרך מקובלת והאם באמת הועברו כספים מתובעת למשיבה 1.

לב ליבה של העסקה במהלכה נרכשו לכאורה המיטלטלין,הציוד והמלאי הוא ההסכם שצורף לתביעה.

אלא שביחס להסכם עולות תמיהות וסתירות שמחייבות,במאזן ההסתברות הנדרש,מסקנה שהוא אינו הסכם אמיתי אלא הסכם למראית עין,הסכם שבפועל לא קוים,כנראה לא נחתם במועד שנרשם עליו ואשר יש בו סתירה פנימית שלא ניתן להסבירה.

ההסכם משתרע על פני 4.5 עמודים. הצדדים לו "דאגו" להדגיש על פני 3 עמודים תמימים כי אין למשיבה 1 נושים,אין חובות,אין עיקולים,אין הליכים,אין התראות,אין ערבויות ואין שום בעיה מול שום צד ג',על פי ההסכם מדובר בחברה צחה כשלג,סולבנטית ומבוססת.

והנה בעמוד הרביעי בסעיף 6 להסכם שהוא הסעיף החשוב ביותר בהסכם-סעיף התמורה נרשם שהתובעת תשלם למשיבה 1 את תמורת ההסכם בסך 280,400 ₪ על דרך תשלומן בפועל של: